פעמים רבות זוגות מרגישים שמשהו בזוגיות לא עובד טוב אבל פשוט לא יודעים איך לעשות אחרת.

אף אחד לא לימד אותנו איך מנהלים זוגיות בריאה ומאושרת.
לרוע המזל, "הלא לדעת איך" מתורגם על ידי בן הזוג שהרגיש לא שבע רצון מהזוגיות כ "לא אכפת" ממני
ונראה שסיפק הוכחה (למי שמחפש הוכחה) שמערכת היחסים הזו נגמרה.
יותר מערכות יחסים מתות מהזנחה מאשר מכל דבר אחר.
לעיתים, זה פשוט עניין של אורח החיים. באופן מוזר, דווקא דבר חשוב כל כך כמו מערכות היחסים – נזנחות.
יותר מזה, מערכת היחסים עוברת מסבל והזנחה לאיבה הולכת וגדלה ואנטיפתיה.
ביום החתונה, אף אחד מהם לא ציפה שהנישואים יכשלו.
וכאשר אנשים מדרגים את סדרי העדיפויות שלהם בחיים, מערכת היחסים הזוגית תמיד מדורגת במקום ה 3 או ה4…
אבל, על פי מחקר, זוגות מבלים בממוצע פחות מ4 דקות !! ביום בשיחה על נושאים שלא קשורים בענייני לוחות זמנים והילדים.
האם זה נשמע לכם הגיוני?
כשהזנחה נכנסת פנימה, חוסר תשומת הלב הזו מכרסמת במערכת היחסים באיטיות וחוסמת לזוג את האפשרות ליצור מערכת יחסים יציבה.
"חשבתי שהכול בסדר, עד שהיא אמרה לי שהיא רוצה להתגרש"

שום משבר בנישואים לא מופיע בלילה אחד.
מה שנכון הוא שמשבר נבנה באיטיות לאורך זמן. בדרך כלל אחד מבני הזוג נתפס לגמרי מופתע ולא חשב אפילו שיש בעיה. בן הזוג האחר טוען שהוא או היא ניסו ומנסים … ללא שינוי… ואפילו "הרימו ידיים"
הנזק האמיתי קורה כאשר אחד מבני הזוג צריך ומצפה שמשהו ישתנה, אבל בן הזוג האחר ממשיך לא לשנות את מה שבדיוק הצד השני רוצה לשנות.
כלומר, בדרך כלל יש כמיהה לשינוי במאזן והשני לא מעוניין לשנות.
הצד השני, המעוניין בשינוי, נותר מתוסכל.
זה מוביל לדפוס שלפתע אחד מבני הזוג מודיע שמערכת היחסים הסתיימה ואילו הצד השני אפילו לא היה מודע לזה שיש בעיה.
בשלב זה, זה בלתי נמנע שיצוצו נושאים שיגרמו למשבר בנישואים…
הנושא יכול להיות אדם אחר, שינוי עבודה, שינוי במצב או בנסיבות החיים. כשזה מגיע, אחד או האחר מרגישים חסרי תקווה מהמצב, ובוחרים לפתור את המשבר על ידי עזיבת הנישואים.